כסף בהלכה: שטר, הצמדה והלוואה בדולרים

כסף, כפי שמסבירים המאמרים הכלכליים באתר, הוא הסכמה, והערך שלו נשחק עם הזמן. לשתי הטענות האלה יש המשך הלכתי מעשי מאוד. הראשונה מעוררת את השאלה אם שטר נייר הוא בכלל "כסף" כשמצווה דורשת כסף. השנייה
נוגעת בכל מי שהלווה פעם לחברו, או הפקיד כסף בגמ"ח, וגילה שהסכום שחזר אליו קונה פחות ממה
שנתן. אינני רב ואינני פוסק. אציג את השאלה, את המקורות ואת הנימוקים לשם הלימוד, ואת ההכרעה למעשה
יש לשאול את מורה ההוראה.

האם שטר של מאה שקל הוא "כסף" לעניין מצווה?

נפתח בפדיון הבן. מרן השולחן ערוך פוסק שחמשת הסלעים ניתנים "בכסף או בשוה כסף מכל דבר
שירצה חוץ מקרקעות ועבדים ושטרות", ומי שפדה בהם "אינו פדוי".¹ שטר, כלומר שטר חוב,
אינו כשר לפדיון. ומכאן השאלה: השטר של בנק ישראל הוא "שטר" במובן הזה, או "כסף"?

החתם סופר זצ"ל, באותה תשובה, כותב ששטרות הבנק הם "כסף גמור אפי' לקדש
אשה", ושאפשר לפדות בהם הקדש ומעשר שני. אבל בפדיון הבן הוא מסתפק, ונימוקו נוגע בלב השאלה מהו כסף: הפדיון ניתן, כביכול, לקדוש ברוך הוא, ו"לגבי מעלה אין הצורה
נחשבת לכלום". כלומר, ערך שכל מקורו בהסכמה ובגזירת השלטון תקף בין אדם לחברו, אבל
אולי לא כלפי שמיא. ולכן בשטרות, "אפילו יתן מלא ביתו... אפשר אין פודין ועדיין
צ"ע".²

בעל שו"ת עונג יום טוב זצ"ל חולק על החתם סופר ומרחיק לכת יותר. לשיטתו מעות נייר הן "שטר
גמור שאין גופו ממון ואינו אלא לראיה ואין פודין בו". ונימוקו: במטבע מתכת החותם מוסיף על
ערך המתכת, אבל בנייר "אין החילוק ביניהם אלא המספר שכתוב עליו".³ וזו השאלה שנידונה
בגוף הפרק: האם שטר כסף הוא בעצם צ'ק, או ממון בפני עצמו.

ולמעשה: לפני פדיון הבן ראוי לשאול את מורה ההוראה במה פודים.

הלוויתי לחבר עשרת אלפים שקל, והאינפלציה שחקה אותם. מותר לבקש הצמדה?

איתא בגמרא במסכת בבא קמא במי שהלווה לחברו על המטבע, ובינתיים המלכות שינתה אותו,
"הוסיפו עליו". רב אשי קובע שם מבחן: "חזינן; אי מחמת טיבעא זיל, מנכינן ליה, ואי מחמת
תרעא זיל, לא מנכינן ליה".⁴ בודקים למה השתנו המחירים. אם בגלל המטבע, מתקנים את
החוב. אם בגלל השוק, לא נוגעים בו. וזו בעצם השאלה שחזרה לאורך הפרק, "כמה זה שווה
במונחים של מה": יש הבדל בין שחיקת המטבע עצמו לבין התייקרות של סחורה מסוימת בשוק. וכן
פסק מרן השולחן ערוך, והוסיף סף: שינוי של עד חומש, כלומר עשרים אחוזים, נבחן לפי השפעתו
על המחירים, ושינוי גדול מזה מתקזז תמיד.⁵

אבל השאלה של היום שונה. בגמרא המלכות שינתה את המטבע פעם אחת, בגזירה. אינפלציה היא שחיקה
מתמדת, בלי שום גזירה. אז נשאלת השאלה האם הצמדה למדד היא החזרת הקרן כפי שהיא, או תוספת על הקרן, כלומר
ריבית? כאן הפוסקים חלוקים, וכולם יוצאים מהשאלה של רב אשי: האם המחירים עלו בגלל המטבע או
בגלל השוק. את המחלוקת עצמה, את השיטות ואת הנימוקים שלהן, נפרוש במאמר היתר עיסקא, אג"ח והצמדה למדד: שאלות נפוצות.

ויש לזה גם צד של חסד. מחקר על מוסד הגמ"ח בישראל מתאר שבתקופות של אינפלציה גבוהה הופקד
הכסף במטבע חוץ, לרוב בדולר, או בשקלים הנקובים בערכים של מטבע חוץ. והחוקרים מעירים
שבתקופות כאלה, בלי הצמדה, הפיקדון בגמ"ח הופך למעשה לתרומה.⁶ מי שהפקיד אז בגמ"ח לא
צמוד עשה, בלי לדעת, גמילות חסד גדולה יותר ממה שתכנן.

מותר ללוות דולרים ולהחזיר דולרים?

לכאורה יש כאן פתרון פשוט: אם השקל נשחק, נלווה בדולרים. אבל כאן חוזרת ההבחנה מפרק הזהב.
מרן השולחן ערוך אוסר ללוות "סאה בסאה", כלומר ללוות סחורה ולהחזיר אותה סחורה, "וכן כל דבר
חוץ ממטבע כסף היוצא (אז) בהוצאה".⁷ מטבע מותר ללוות ולהחזיר, כי הוא נחשב קבוע. סחורה
מתייקרת ומוזלת, והמלווה עלול להרוויח. והשאלה היא אם דולר, בישראל, הוא מטבע או סחורה.

הרמ"א שם מעיד שבזמנו גם זהב כבר נחשב כמטבע, "וכן נוהגין להקל". כלומר ההלכה עצמה עוקבת
אחרי מה שעובר בשוק, לפי מבחן החריפות. ומאותו מבחן נגזר גם הצד השני. הגאון רבי משה יוסף
כותב ש"יש לנו להתייחס אל מטבע זר כמו שהלוה לו פירות", ולכן "אין ללוות במטבע זר גם כאשר
יחזיר רק כפי מה שלוה", באיסור מדרבנן. ההיתר שהוא מביא: "אם יש ללוה בביתו שטר אחד מאותו
מטבע... מותר".⁸ וזה כעין "הני פריטי" שבגמרא: מטבע שבמקום אחד הוא כסף, ובמקום
אחר הוא סחורה.

שאלות להציג לרב

1. "לפדיון הבן: אני צריך מטבעות כסף ממש, או שאפשר לתת לכהן שטרות בשווי? ומה עושים כשהכהן
   מחזיר את הכסף?"
2. "מותר לי ללוות מחבר דולרים ולהחזיר לו דולרים? ומה הדין אם יש לי בבית שטר דולר אחד?"
3. "אני מפקיד כסף בגמ"ח. מותר לי לבקש שהפיקדון יוחזר צמוד, או בדולרים?"

(ואת השאלה על הלוואה צמודה לקרוב משפחה תמצאו במאמר היתר עיסקא, אג"ח והצמדה למדד: שאלות נפוצות.)