כסף בבנק, עבודה בלי חשבונית והשגת גבול

במדידת הכלכלה עצמה אין הרבה הלכה. אך בדרך נוגעים בשלושה עניינים שבהם
שומר תורה ומצוות נתקל כמעט בכל שבוע: הכסף המופקד בבנק, תשלום שעובר מיד ליד בלי
חשבונית, וחנות מתחרה שנפתחת בסמוך. אין בדברים שלהלן הכרעה להלכה ולמעשה. מטרתם להציג את
השאלה, את מקורותיה ואת טעמי השיטות, כדי שהקורא יוכל להציג אותה כראוי לפני מורה ההוראה.

כסף המופקד בבנק: פיקדון הוא או הלוואה?

כפי שהתבאר לעיל, השולחני שבמשנה רשאי להשתמש במעות שלא נחתמו, ומשום כך הוא חייב
באחריותן. ומרן השולחן ערוך מדייק יותר: כל זמן שלא נגע במעות, דינו כשומר שכר, החייב
בגניבה ובאבדה; ואם כבר השתמש בהן, "חייב גם באונסי'", כלומר אף על מה שאירע שלא
באשמתו.¹

והבנק של ימינו אינו רק רשאי להשתמש בכסף. הוא משתמש בו מרגע שהגיע לידו, ומה שהוא מחזיר
למפקיד הוא תמיד כסף אחר. ומכאן השאלה: האם זה עדיין פיקדון, או שהמפקיד מלווה את כספו
לבנק?

האחרונים נחלקו בזה. דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה, ודעת הגר"ש ואזנר זצ"ל
בשו"ת שבט הלוי, שכסף המופקד בבנק דינו כהלוואה. לעומתם נכתב בשו"ת משנה הלכות שהוא נשאר
בגדר פיקדון, והגאון רבי משה שטרנבוך כתב בשו"ת תשובות והנהגות שכסף בחשבון עובר ושב,
העומד לרשות המפקיד בכל עת, קרוב לדין פיקדון.²

ונפקא מינה בדבר משתי בחינות. האחת היא איסור ריבית. אם הפיקדון הוא הלוואה, הרי האחוז
או השניים שהבנק משלם למפקיד הם ריבית שהלווה משלם למלווה, והם צריכים היתר עסקא, בדיוק
כמו הריבית שהבנק גובה על משכנתה. על היתר העסקא, מבנהו ומה ראוי לבדוק בו, הרחבנו
במאמר מה כתוב בהיתר העיסקא שתלוי בסניף הבנק.

השנייה נוגעת לריצת המשיכות. לווה חייב לפרוע את ההלוואה אף אם נאנס, ואף אם השקעתו נכשלה
שלא באשמתו. ולפי השיטה שהפיקדון הוא הלוואה, זה בדיוק מעמדו של הבנק: חובו כלפי המפקידים
אינו נמחק כשהשקעותיו מפסידות. השאלה היא רק אם יש לו ממה לפרוע, וזה מה שאירע בסיליקון
ואלי. החוב היה קיים במלואו. מה שחסר היה מזומן, באותו יום.

עבודה בלי חשבונית: עבירה על החוק בלבד, או גם שאלה הלכתית?

בסעיף על כלכלת הצללים נכתב שרוב הפעילות הזאת תמימה. במובן הכלכלי הדבר נכון: שיעור
פרטי הוא שיעור פרטי, עם חשבונית או בלעדיה. אבל השאלה ההלכתית היא שאלה אחרת.

בגמרא במסכת בבא קמא הובאה ברייתא: "לא ילבש אדם כלאים אפילו על גבי עשרה בגדים, להבריח
בו את המכס". כלומר, היו שלבשו את הסחורה על גופם, שכבה על גבי שכבה, כדי לעבור לפני המוכס
בלי לשלם. ובעצם ההברחה נחלקו התנאים: "אסור להבריח את המכס", ורבי שמעון משום רבי עקיבא
אומר "מותר להבריח את המכס". ומקשה הגמרא מכללו של שמואל, "דינא דמלכותא דינא", כלומר חוק
המלכות מחייב. ומתרצת שההיתר נאמר רק במוכס שאין לו קצבה, הגובה כרצונו, או במוכס "העומד
מאליו".³

הרמב"ם מרחיב את הדברים. מכס שקבע המלך הוא דין, והמבריח ממנו "גוזל מנת המלך", ובלשונו,
"בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישראל". והכלל שהוא קובע: כל חוק שהמלך מחוקק לכולם,
ולא לאדם אחד בפני עצמו, "אינו גזל". ומרן השולחן ערוך פוסק שהמבריח ממכס כזה עובר על "לא
תגזול".⁴

אולם בדבר זה יש מחלוקת, ודווקא בשאלה הנוגעת לנו. הר"ן כתב בשם התוספות שדינא דמלכותא
נאמר דווקא במלכי אומות העולם, "מפני שהארץ שלו", ולא במלכי ישראל, "לפי שא"י כל ישראל
שותפין בה".⁵ זהו המקור לספק אם הכלל חל במדינת ישראל. מנגד, מובא בשם החתם סופר זצ"ל
שגם לשיטה זו, מסים לצורכי המדינה הם חובה מטעם אחר.⁶ ובשאלה כיצד הדברים חלים
על ממשלה נבחרת במדינת ישראל דנו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת, והרב אברהם יצחק
הכהן קוק זצ"ל בשו"ת משפט כהן, כל אחד בדרכו; והגאון רבי משה שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות
קורא למי שנהנה משירותי המדינה ואינו משלם עבורם "גזלן".⁷ הפוסקים הללו חלוקים
ביסוד החיוב, ולא בעצם החיוב.

ויש מן הרבנים שכתבו את הדברים למעשה, ש"עסקה עם מי שמציע הנחה תמורת ויתור על חשבונית
היא עסקה אסורה", ושהתחמקות ממס מנימוקים דתיים "יש בה משום חילול השם".⁸ זו
עמדה של גוף אחד, והיא מובאת כאן ככזו. ויש לשים לב שהיא עוסקת גם בצד הלקוח, המקבל את
ההנחה, ולא רק בבעל המקצוע.

ואם נפתחה בסמוך חנות זולה יותר?

וכשהמתחרה הוא מאותה שכונה ולא סוחר מבחוץ, מה דינו?

בדבר זה נחלקו בגמרא. רב הונא סובר ששכן הפותח ריחיים במבוי, כשכבר יש בו ריחיים של שכן
אחר, יכול להיחסם, שכן בעל הריחיים הוותיק יכול לטעון "קא פסקת ליה לחיותי", כלומר אתה
מקפח את פרנסתי. מנגד שנינו בברייתא: "עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו", שכל אחד עושה
בתוך שלו.⁹ מרן השולחן ערוך פוסק שהוותיק אינו יכול למנוע, והרמ"א מביא שיש אומרים
שבמבוי סתום, שאין בו מעבר, יכול למחות.

ובעניין המחיר עצמו ההלכה ברורה יותר. רבי יהודה במשנה סבר שאסור לחנווני להוזיל את מחירו
כדי למשוך קונים, וחכמים אמרו על העושה כן: "זכור לטוב". הרמב"ם פוסק כחכמים: מותר לו
לפחות משער השוק "כדי להרבות במקיפין ממנו", ו"אין בני השוק יכולין לעכב עליו".¹⁰
נמצא שההלכה, כמו הכלכלן, רואה במי שמוזיל את המחיר מי שמיטיב עם השוק.

שאלות להציג לרב

• "הכסף שלי בעובר ושב ובפיקדון בבנק: האם הוא הלוואה לבנק או פיקדון, והאם הריבית שאני
  מקבל על הפיקדון מותרת בלי שאבדוק שיש לבנק היתר עסקא?"
• "בעל מקצוע מציע לי הנחה אם אשלם במזומן בלי חשבונית. האם מותר לי להסכים, ומה הדין
  אם אני המוכר?"
• "חובת תשלום המס במדינת ישראל נובעת לדעת הרב מדינא דמלכותא או מטעם אחר, והאם יש לזה
  השלכה למעשה?"
• "יש לי חנות, ונפתחה לידי חנות שמוכרת את אותם מוצרים בזול. האם יש לי טענה הלכתית של
  השגת גבול?"