האם לחברה בע"מ יש מעמד של ישות בהלכה

אם מניה היא חלק מחברה, יש לכך השלכה ישירה. מי שקונה את המדד קונה חלקים באפל
ובמיקרוסופט, וגם ברשת מקדונלד'ס. וסניפי הרשת הזאת פתוחים בשבת, מוכרים בשר בחלב,
ומחזיקים חמץ בפסח. ומי הם הבעלים של מקדונלד'ס? בעלי המניות שלה, ובהם המשקיע במדד. ומכאן שלוש שאלות: של מי החמץ, של מי איסור חילול השבת, ושל מי
המאכלות האסורים. ביסוד שלושתן עומדת שאלה אחת, ובה נפתח. ויודגש: המחבר אינו פוסק ואינו
מתיימר לכך. מטרת הדברים להציג את השאלה ואת שיטות הפוסקים, כדי שהקורא יוכל להציגה כראוי
לפני מורה ההוראה.

האם לחברה בע"מ יש מעמד של ישות בהלכה?

השאלה הזאת לא נולדה עם מסלולי ההלכה. בשנת תשי"ט (1959) כתב הרב אשר פויכטוואנגר זצ"ל
מאנגליה אל בעל המנחת יצחק זצ"ל, צירף ציטוטים מספרי חוק אנגליים, והודה: "האמת אגיד זה
כי כשלשים ארבעים שנה אני נבוך בעניננו".¹ ואם כבר אז עסק בה תלמיד חכם
עשרות שנים ונבוך, ראוי לעמוד על שורש הקושי.

ויבואר הדבר במשל. כלב הבית הפיל חתיכת בשר לתוך חלב רותח. האם בעליו עבר על איסור בשר
בחלב? ודאי שלא. הכלב אינו בר חיובא, ואף שהוא דר בביתו של אדם, מעשיו אינם מעשי בעליו.
ומנגד, מכונת כביסה: גם היא אינה חייבת במצוות, ואין שואלים אם היא שומרת שבת. אבל היא
רכושו של אדם, ולכן כשהיא פועלת, השאלה אינה מה עושה המכונה, אלא מה עושה האדם ברכושו.
וחברה בע"מ מנהלת עסקים ומעסיקה עובדים, אך ודאי אינה אדם. למי משני אלה היא דומה?

הפוסקים נחלקו כאן בשתי שאלות, וראוי להפריד ביניהן. ויש לציין שזו מפה מפושטת: מי שמיינו
את הספרות ההלכתית בנושא מונים לפחות ארבע גישות לעניין איסורים, ומעליהן ציר נפרד של
שליטה.²

השאלה הראשונה: האם החברה עצמה היא ישות? הגאון רבי אשר וייס, בשו"ת מנחת אשר ובמאמר
בתחומין, משיב בחיוב: מעמדה של חברה בע"מ כאישיות משפטית "תקף גם מבחינה הלכתית", ו"באופן
עקרוני, אין החברה מחויבת במצוות התורה, דלבני ישראל ניתנה תורה ולא לחברות בע"מ". זהו צד
הכלב שבמשל. אך יש לדייק בשיטתו בשני דברים. ראשית, הוא מחייב את החברה בגזל ובגניבה, שהן
"מצוות שכליות שבין אדם לחברו", וההיתר לשיטתו נוגע לאיסורים שהם "גזרת הכתוב", כמו חמץ,
שבת וריבית. שנית, גם בריבית עצמה הוא כותב ש"ראוי לענ"ד להחמיר לכתחילה", שכן "רבים מן
האחרונים נקטו בזה לאיסור".³ ובכיוון דומה כתב הגאון מרוגצ'וב זצ"ל, בעל צפנת פענח,
שהבנק הוא "צורה בלא חומר".⁴

מולו עומד הגאון רבי משה שטרנבוך. לשיטתו החברה
היא שותפות, ונימוקו מעשי: אילו התואר "בע"מ" היה מוציא את הבעלות מידי בעלי המניות, "כל
אחד יעשה עם אשתו או ב"ב חברה בערבון מוגבל", ויהיה "פטור ממזוזה ושבת ושאר דיני
התורה".⁵ זהו צד מכונת הכביסה. ויש מן הרבנים שכתבו גם הם לשלול את האישיות
הנפרדת.⁶

השאלה השנייה: אם זו שותפות, האם כל בעל מניה הוא שותף? כאן נמצאת הגישה שנהוג לכנותה
"אמצעית", והיא של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה. לדבריו, מי שקונים מעט מניות
"אין להם שום דעה בהמסחר", וכל אחד מהם "רק כקונה ריוח והפסד". וזכות ההצבעה שלהם היא
"פטומי מילי בעלמא", כלומר דברים שאין בהם ממש. אבל "לקנות מדה מרובה כ"כ עד שיתחשבו בדעתו",
זאת הוא אוסר.⁷ ועוד מוסיף שם הגר"מ, שלדעתו אין במניה קניין במובן ההלכתי
הרגיל, כי היא "דבר שלא בא לעולם" (דבר שעדיין אינו קיים, ולכן אי אפשר להקנותו), והיא
תקפה רק מכוח דיני המדינה. נמצא שלשיטתו המשקיע הקטן קנה זכות ברווח ובהפסד, ולא חלק
בהנהגת העסק. ובכיוון זה כתב גם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אגב דיון בגבינות של חברה, שבעל
המניה "חשיב רק בעלים לענין הרכוש, כלומר לענין ריוח והפסד".⁸

ובעל המנחת יצחק זצ"ל, הגר"י וייס, דווקא מחמיר: "בעלות מוגבלת הוי בעלות לפי דתוה"ק". כל
בעל מניה רגילה הוא בעלים, בלי קשר לגודל האחזקה. הוא מוציא מכלל זה רק מניות שאין בהן שום
זכות הצבעה, "וכמו בנירות של הממשלה", שהן כהלוואה.⁹ והגאון רבי משה שטרנבוך
דוחה אף את החילוק הזה: "והדבר תמוה לחלק בכך".

ומה דין הריבית, שהיא עיקר עסקו של כל בנק? נפוצה הטענה שריבית אסורה גם בחברה, מפני
שהיא "בין אדם לחברו". אין זו שיטת הגאון רבי אשר וייס, שמונה את הריבית יחד עם חמץ ושבת,
ומחמיר בה רק לכתחילה. והגר"מ פיינשטיין זצ"ל כותב שכשהלווה הוא חברה, "מסתבר דלא נאמר ע"ז
איסור ריבית".¹⁰ מנגד, "רבים מן האחרונים", כלשונו של הגאון רבי אשר וייס,
אוסרים, ולכן זו מחלוקת ולא הלכה פסוקה. היא, והיתר העסקא, נתבארו במאמר מה כתוב בהיתר העיסקא שתלוי בסניף הבנק.