פיקוח מחירים, העלאת מחיר ואונאה בהלכה

המחיר, כפי שמסבירים המאמרים הכלכליים באתר, הוא מנגנון חלוקה ולא שיפוט מוסרי, ואין לדברים "מחיר אמיתי". לקורא
שומר תורה ומצוות הדברים מעוררים מייד כמה שאלות. הגמרא עצמה חלוקה בשאלת
הפיקוח, אך מה נפסק להלכה? אם מחיר שעולה הוא הודעה, האם רשאי מוכר "לשלוח" אותה בשעת
מחסור? ואם אין מחיר אמיתי, מול מה ההלכה מודדת אונאה?

מה נפסק להלכה בעניין פיקוח מחירים?

הרמב"ם פוסק ש"בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך. ולא יהיה כל אחד ואחד
משתכר כל מה שירצה אלא שתות בלבד", כלומר רווח של שישית על הקרן. ומייד אחר כך הוא מגביל
את הדין: הוא נאמר "בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות", ואילו ב"עקרין",
הדברים שאינם הכרחיים, "אין פוסקין להם שער אלא ישתכר כל מה שירצה".¹

מרן השולחן ערוך מוסיף פרט הנוגע לכל בעל חנות: חנווני שמוכר מעט מעט, "שמין לו טרחו וכל
יציאותיו", ורק מעל ההוצאות מותר לו להרוויח שתות.² והסמ"ע, כפי שמביאו בעל ערוך
השולחן, מחלק לשלוש דרגות: אוכל נפש עד שתות, מה שמכשיר אוכל נפש עד הכפל, ומותרות בלי
הגבלה.³ גם לבני העיר יש סמכות לקבוע שערים, ואם יש בעיר חכם חשוב, התקנה צריכה
את הסכמתו.⁴

ויש כאן דבר שראוי לתת עליו את הדעת. בעל ערוך השולחן, אחרי שהוא מביא את הדין, כותב על
זמנו: "ועתה במדינתנו יש לצעוק להיפך על החנונים המזלזלים במקחים", כי המחירים הנמוכים
מדי הם שהרבו את "הקלקול מהמסחר והעניות".⁵ אותו פוסק ואותו דין, ובמציאות
אחרת הקלקול הוא בכיוון ההפוך.

והשאלה שנשארת פתוחה: פיקוח המחירים בישראל נעשה מכוח חוק המדינה, ולא
מכוח בית דין. האם הוא נחשב "בית דין" לעניין הדינים האלה? זו שאלה שיש להציג לרב.

האם מותר להעלות מחיר בשעת מחסור?

בעניין זה דברי מרן השולחן ערוך מתיישבים עם הפרק יותר משהיה אפשר לצפות. את כל דין
השתות הוא מסייג: "בד"א בשלא הוקר השער, אבל אם הוקר השער ימכור כפי היוקר". ועוד סייג:
הדין חל רק כשיש בית דין שקבע את המחיר לכל המוכרים. "אבל אי כל חד זבין בכל מה דיכול",
כשכל אחד מוכר במה שהוא יכול, אין מוכר יחיד חייב למכור בזול לבדו.² ובעל ערוך
השולחן מוסיף שאם השער עלה, מוכרים לפי היוקר "אף שיש לו סחורה מזומנת משעת
הזול".⁵

אך אין זו המילה האחרונה. בשו"ת שבט הלוי להגר"ש וואזנר זצ"ל נפסק שחנווני אסור להעלות
מחיר רשום על מלאי קיים בנימוק שהמלאי הבא יקר יותר, כי לפי חוק המדינה הוא חייב למכור
כמחיר שנקבע.⁶ ויש לשים לב שאלה שני נימוקים שונים: בעל ערוך השולחן דן בדין
תורה, והשבט הלוי נשען על חוק המדינה.

ויש גבולות שההלכה מסמנת בבירור. הרמב"ם קובע ש"כל מי שמפקיע את השער ומוכר ביקר מכין
אותו וכופין אותו ומוכר כשער השוק".⁷ ואיתא בגמרא שאסור לאגור פירות מן השוק
כדי להרוויח מהיוקר, ו"בשני בצורת, אפילו קב חרובין לא יאצור, מפני שמכניס מארה
בשערים".⁸ ועל ביצים דווקא יש דין מיוחד: "אין משתכרין בביצים פעמים", כלומר רק
הסוחר הראשון מרוויח, ויש מי שאומר שמותר להרוויח בהן עד הכפל.⁹

ועוד הערה אחת, שהיא התבוננות שלי ולא דברי הפוסקים. כשההלכה ניגשה ליוקר של פסח, הכלי
המרכזי שלה לא היה הקפאת מחיר לכולם, אלא המנהג "לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח",
שכל מי שגר בעיר שנים עשר חודש חייב להשתתף בו.¹⁰ עזרה ממוקדת למי שצריך,
והמחיר ממשיך למלא את תפקידו.

אם אין מחיר אמיתי, מהי אונאה?

התורה אסרה אונאה, ומי שמבין את המחיר כמנגנון עשוי לחשוב שהאיסור מניח בדיוק את מה שנשלל שם: מחיר "נכון" שאסור לחרוג ממנו. אבל ראוי לבחון מול מה האונאה נמדדת. מי שמכר "שוה
שש בחמש" עשה אונאה, ופחות משתות מחול, "שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו". והמוכר יכול
לחזור בו תמיד, "שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר בשוק".¹¹ המדד
הוא השוק, לא עלות הייצור ולא ערך מופשט. דין אונאה מגן על מי שלא ידע מה המחיר.

ולכן, לדעת הרמב"ם, מוכר שאמר במפורש "יודע אני שאינו שוה אלא מנה, על מנת שאין לך
הונאה" פטור מאונאה.¹² הפגם הוא ההסתרה, לא הפער.

ושנינו במשנה מעשה מאלף. רבי טרפון הורה בלוד שהאונאה היא שליש ולא שתות, "ושמחו תגרי
לוד". אז הוסיף שמותר להחזיר את המקח כל היום, ולא רק עד שהקונה מספיק להראות אותו
לסוחר. אמרו לו הסוחרים: "יניח לנו רבי טרפון במקומנו", וחזרו לדברי חכמים.¹³
מן המעשה עולה שהסוחרים העדיפו ודאות על פני מרווח רחב יותר.

ומה משמעות הדברים לאפליית המחירים שבה עסק הפרק, הנחת הסטודנט וכרטיס הטיסה? נראה שיש
הבדל בין מחיר שונה המוצג בגלוי לבין מחיר שמבוסס על כך שהקונה אינו יודע. אבל אין זו
הכרעה, אלא שאלה.

שאלות להציג לרב

1. האם פיקוח המחירים של המדינה על חלב וביצים נחשב "בית דין שקבע שערים" לעניין הלכות
   הפקעת שערים? ואם כן, האם מותר לי כמוכר למכור מעל המחיר המפוקח כשכל השוק נוהג כך?

2. אם יש מחסור במוצר לקראת פסח, האם מותר לי כמוכר למכור אותו ביותר משתות רווח, והאם
   יש הבדל בין ביצים לבין מוצרים אחרים?

3. אם המחיר בשוק עלה, האם מותר לי להעלות את המחיר גם על מלאי שקניתי בזול?

4. אם אני מוכר מוצר במחיר שונה ללקוחות שונים, לפי מה שהם מוכנים לשלם, והמחיר מוצג
   בגלוי לכל אחד, האם יש בזה חשש אונאה?