מעשר מרווחי הון, הוראת קבע וגמ"ח

עד כה הכיר רוב הקוראים את מצוות מעשר כספים בעיקר מן המשכורת, ושם החשבון פשוט: נכנס כסף,
ומפרישים עשירית. אבל מי שמשקיע לפי העקרונות שבאתר, החשבון מסתבך. יש תיק שעולה ויורד,
קרן מחקה שאינה מחלקת דיבידנד, קרן השתלמות שאין נוגעים בה שש שנים, והפקדות של המעסיק
שמעולם לא עברו בחשבון העובר ושב. כאן השאלות האלה נפגשות. ואני חוזר ומדגיש: אינני מורה הוראה. אני מציג את השיטות ואת טעמיהן, וההכרעה למעשה היא בידי הרב
שאתם שואלים.

על רווח בתיק: מפרישים כשהוא עולה, או רק כשמוכרים?

נפתח ביסוד הדין. איתא בגמרא במסכת תענית: "עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר", ובתוספות שם הביאו
מן הספרי שהמעשר חל גם על "רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים".¹ מרן השולחן ערוך פוסק
שעשירית היא "מדה בינונית" בצדקה, ומוסיף דבר הנוגע ישירות למשקיע: לאחר השנה הראשונה,
החשבון הוא על מה "שהרויח בכל שנה".² כלומר, מפרישים מן הרווח, ולא מן ההון כולו
מחדש בכל שנה.

בגדר החיוב עצמו נחלקו האחרונים. הב"ח כתב שמעשר כספים "אינו חייב בה לא מן התורה ולא
מדרבנן", וחתנו, הט"ז, תמה עליו וכתב ש"חיוב גמור הוא".³ ויש מן הרבנים שסיכמו בזה
שלוש שיטות, מן התורה, מדברי חכמים וממנהג, והדגישו שגם לשיטה שהוא מנהג, מי שנותן פחות
ממעשר נמצא "כמידת בעל עין רעה".⁴

ומכאן לתיק ההשקעות. בספר צדקה ומשפט, כפי שהובא במאמרו של הרב מאיר אורליאן, נכתב שעל
עליית ערכה של מניה אין חובה להפריש עד שמוכרים אותה, גם אם היא מוחזקת שנים ועלתה הרבה,
אבל על דיבידנד מפרישים בשעה שהוא מתקבל. עוד הובא שם שבקרן שמשקיעה את הדיבידנד מחדש באופן
אוטומטי, יש מתירים לדחות את המעשר עד הפדיון.⁵ זהו מבנה הקרן הצוברת שנידונה בדיון על קרנות אירית ואמריקאית, ומה שנקרא שם "אירוע מס" מקביל כאן לשעת חיוב המעשר. הרב ברוך פריד מבית הוועד
מבאר את הטעם: כל זמן שהמניה מוחזקת, העסק "עדיין מתנהל". אך הוא מביא בשם בעל שבט הלוי
זצ"ל שמי שמחזיק השקעות לטווח ארוך עלול לשכוח, ולכן ראוי שיעשה חשבון פעם בשנה.⁶
ויש מן הרבנים שכתבו שמי שהשקיע במניות, בחלקן הרוויח ובחלקן הפסיד, "יערוך חשבון כללי",
ואם בסך הכול הרוויח, יפריש מן הרווח.⁷

ומה דין ההפסדים? מרן החפץ חיים זצ"ל בספרו אהבת חסד ממליץ לעשות חשבון כל חצי שנה, או
לכל הפחות כל שנה, ולנכות מן הרווח הפסד שאירע בתוך התקופה.⁸ ובפתחי תשובה מובאת
בשם הנודע ביהודה הבחנה חשובה: "אם הריוח וההפסד היה בשנה אחת לעולם ינכה זה בזה אבל בשתי
שנים לא ינכה".⁹ המשמעות למשקיע היא ששנת הפסד בתיק אינה מתקזזת בהכרח מול
שנת הרווח שאחריה. בשאלה זו, וכן בשאלה אם מנכים מס רווחי הון ודמי ניהול לפני החשבון,
ראוי לשאול. (הרב פריד, למשל, מנכה את מס רווחי ההון כהוצאה.)

ומה דין הפנסיה וקרן ההשתלמות?

כאן המקום לשאלה על הפנסיה וקרן ההשתלמות, וזו אולי השאלה המעשית ביותר, שהרי הכסף הזה מצטבר בלי שנגעתם בו. בשו"ת
שבט הלוי, כפי שהובא אצל הרב אורליאן, נכתב שבקרנות פרישה ודאי אפשר לדחות את המעשר עד
הפדיון.⁵ ויש מן הרבנים שהבחינו בין שני סוגי כסף. כסף שהעובד מפקיד בעצמו,
מפרישים ממנו מעשר לפני ההפקדה, ובשעת הפדיון מפרישים רק מ"הרווח הריאלי שהיה לו במשך
השנים". אבל כסף שהמעסיק מפריש, שאינו עובר בחשבון העובר ושב ו"קשה לחשב את שיעור המעשר",
ממנו "בעת שיוציא את הכסף מקופת הגמל יפריש מכולו מעשר".⁷

שתי נקודות ראויות לתשומת לב. הראשונה היא המילה "ריאלי": לפי שיטה זו מנכים את האינפלציה
לפני שקוראים לזה רווח, וזה אותו רעיון של שחיקת ערך הכסף שנדון במאמר כסף בהלכה: שטר, הצמדה והלוואה בדולרים. והשנייה: לפי הגישה הזאת, משיכת
הכסף היא שעת ההפרשה. מי שמשאיר את קרן ההשתלמות לגדול, כפי שמומלץ במדריך הפעולה באתר, דוחה גם
את החשבון.

האם אפשר לקבוע גם למעשר "הוראת קבע"?

מה שנאמר על הוראת קבע, שאינה מכבידה ולכן היא נמשכת, נכון גם במעשר, ויש לכך יסוד בספרים.
מרן החפץ חיים ממליץ על פנקס מיוחד שבו רושמים כל רווח, ומוסיף: "טוב שיתנה בתחלת קבלתו את
המצוה שהוא בלי נדר", וכן שיוכל לשער את החשבון "בערך ולא בצמצום".⁸ וטעם הדבר,
שבפתחי תשובה מובא בשם השאילת יעב"ץ שמי שנוהג להפריש מעצמו, ההנהגה נעשית
נדר.⁹ ויש מן הרבנים שכתבו שמי שנתן סכום גדול מראש, יכול לראות בו חוב על
חשבון המעשר, ולא להפריש בחודשים הבאים עד שיתכסה.⁷

ומכאן לשאלה שמשקיע שואל מייד: הפריש מעשר ועדיין לא מצא למי לתת. האם מותר להחזיק את הכסף
בינתיים בקרן כספית? מרן השולחן ערוך פוסק שצדקה "בכלל הנדרים", וחייבים לתת אותה מייד, ומי
שמאחר עובר בבל תאחר.¹⁰ החפץ חיים מתיר להשהות עודף עד שיזדמנו עניים, ואף להשתמש בכסף
לעת עתה, אבל בהשקעתו אינו דן. זו שאלה שיש להציג לרב.

כסף בגמ"ח: חיסכון, חסד, או שניהם?

במדריכים שבאתר נאמר שכסף שאינו מושקע נשחק. כאן יש להוסיף דבר חשוב. לפי שנתון החברה החרדית
של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 18 אחוזים מבני הציבור החרדי חוסכים בגמ"ח, לעומת שני אחוזים
בציבור היהודי שאינו חרדי.¹¹ מאחורי המספר הזה עומד מוסד של חסד שאין דומה לו: מאות
גמ"חים שמלווים כמעט את כל מה שמפקידים בהם, בלי ריבית.¹²

מי שמפקיד בגמ"ח אינו משאיר את כספו מונח. הכסף עובד, אלא שאינו עובד בשבילו: הוא עובד
בשביל מי שצריך הלוואה ואין לו מאין. המחיר, כפי שהחוקרים מנסחים אותו, הוא "הוויתור על
הריבית ולא על הקרן עצמה".¹² ובלשון המדריכים שלנו: ויתור על תשואה, ולאחר האינפלציה גם על
חלק מערך הכסף. זוהי גמילות חסדים במובנה הפשוט והשלם. מן הצד הכלכלי יש להוסיף רק זאת:
כדאי לדעת במפורש כמה מן הכסף מיועד לחסד וכמה לחיסכון לעתיד המשפחה, כשם שיודעים כמה
מיועד למעשר.

ולגבאי גמ"ח ששואל אם מותר להשקיע יתרה שלא הולוותה: הרמ"א מבחין בין צדקה "העומדת לחלק",
שבה אסור לסחור בכסף "שמא יבאו עניים ולא יהיה להם מעות לחלק", לבין צדקה שנועדה ש"הקרן יהא
קיים ויאכלו הפירות", שבה מותר.¹³ אולם הרמ"א עוסק בצדקה, ולא בגמ"ח הלוואות, שבו הכסף
שייך למפקידים. אין כאן היתר, אלא מסגרת לשאלה.

שאלות להציג לרב

1. "אני מחזיק קרן מחקה צוברת. להפריש מעשר כל שנה על עליית הערך, או רק כשאמכור? אם בשנה
   אחת הפסדתי ובשנה שאחריה הרווחתי, מותר לי לקזז? ומה מנכים לפני החשבון: מס רווחי הון,
   דמי ניהול, עמלות?"
2. "המעסיק מפריש לי לפנסיה ולקרן השתלמות. להפריש מעשר על ההפרשות כבר עכשיו, מהמשכורת
   הפנויה, או רק כשאמשוך? ובמשיכה, מהכול או רק מהרווח הריאלי?"
3. "הפרשתי מעשר ועוד לא חילקתי. מותר להחזיק אותו בקרן כספית עד שאמצא למי לתת, ואם כן,
   למי שייך הרווח?"
4. "אני מנהל גמ"ח קטן, ויש בו יתרה שלא הולוותה חודשים. מותר להשקיע אותה בקרן כספית או
   במדד? צריך את הסכמת המפקידים? ולמי שייך הרווח?"