כרית ביטחון ולמה היא חשובה

כרית הביטחון שמאפשרת לכם להישאר מושקעים כשהשוק יורד

כשמשקיעים צעירים שומעים שצריך לשמור בצד "קרן חירום" לפני שמתחילים להשקיע, התגובה הראשונה כמעט תמיד זהה: "למה לא להשקיע את הכסף הזה ולהרוויח עליו תשואה, במקום שהוא ישכב בלי לעשות כלום?" זו שאלה הגיונית. הבעיה מתחילה ביום שבו תצטרכו את הכסף הזה בדחיפות - ומתברר שזה בדיוק היום שבו השוק ירד 20% או 30%. אז אין ברירה: מוכרים בהפסד כדי לכסות הוצאה שוטפת, ומפספסים בדיוק את ההתאוששות שהייתה מפצה על הירידה.

הסיכון האמיתי, ולמה הוא לא מה שחושבים

הרבה משקיעים מתמקדים בסיכון ה"לא נכון". הם חוששים מירידות בשוק כשלעצמן, אבל ירידה בשוק היא לא באמת בעיה למי שלא צריך למכור - היא זמנית, וההיסטוריה מלמדת שהשוק תמיד חזר בסופו של דבר (בלי הבטחה שזה יקרה שוב באותו קצב, כמובן). הסיכון האמיתי הוא המכירה הכפויה: הרגע שבו אתם נאלצים להוציא כסף מהתיק בדיוק כשהוא בשפל, כי אין לכם שום מקור אחר לכסות בו הוצאה בלתי צפויה. כרית ביטחון היא בדיוק המנגנון שמונע מכם להגיע לרגע הזה. היא לא "משהו נחמד שיהיה" - היא מה שמאפשר לכם להישאר מושקעים בדיוק כשזה הכי קשה, שזה בדיוק הרגע שבו הישארות בשוק הכי משתלמת.

כמה כסף באמת צריך

הכלל האצבע הנפוץ הוא שלושה עד שישה חודשים של הוצאות מחיה - לא הכנסה, הוצאות בפועל. משפחה שההוצאות החודשיות שלה עומדות על 10,000 ש"ח צריכה כרית שנעה בין 30,000 ל-60,000 ש"ח, תלוי בנסיבות שלה.

לאן בתוך הטווח הזה כדאי לשאוף? זה תלוי בכמה משתנים: יציבות התעסוקה (שכיר בחברה גדולה ויציבה מול עצמאי עם הכנסה משתנה), האם יש בבית הכנסה כפולה או יחידה, כמה תלויים יש (ילדים, הורים שתומכים בהם), וכמה קל או קשה יהיה למצוא עבודה חדשה בתחום הרלוונטי אם יהיה צורך. שני מפרנסים בעבודות יציבות ובלי ילדים יכולים להסתפק בקצה הנמוך של הטווח. הכנסה יחידה ומשפחה לפרנס - עדיף בקצה הגבוה, ואולי אפילו מעליו. אין כאן מספר "נכון" אחד שמתאים לכולם, זה כלל אצבע כללי ולא מרשם אישי.

איפה שומרים את הכסף הזה

שתי הטעויות הנפוצות הן הפוכות זו מזו. הטעות הראשונה היא להשקיע את כרית הביטחון בבורסה, כדי "שהיא גם תעבוד". אבל כסף שאתם עלולים להצטרך בעוד חודש-חודשיים לא שייך למניות - התנודתיות שהופכת מניות למכשיר מצוין לטווח ארוך היא בדיוק מה שהופך אותן למסוכנות לכסף שאתם עלולים להצטרך מחר. הטעות השנייה היא להשאיר את כל הסכום בעו"ש בלי תשואה בכלל. עו"ש כמעט ולא נותן ריבית, והאינפלציה שוחקת אותו בלי הפסקה - כלומר אחרי כמה שנים, אותם שקלים שווים פחות בכוח קנייה ממה שהיו שווים ביום שהפקדתם אותם.

הפתרון הטבעי באמצע הוא קרן כספית. קרן כספית משקיעה בניירות ערך סולידיים לטווח קצר מאוד - פיקדונות בנקאיים, מק"מ ואג"ח בדירוג גבוה - והתשואה שלה עוקבת בערך אחרי ריבית בנק ישראל, מעט מתחתיה אחרי דמי ניהול (שבדרך כלל נעים בין 0.1% ל-0.2% בשנה, נמוכים מאוד). היא נזילה יומית - אפשר למכור בכל יום מסחר ולקבל את הכסף תוך יום-יומיים - וסיכונה נמוך מאוד. זה לא יעשה אתכם עשירים, אבל זו בדיוק התכונה שצריך מכסף שתפקידו העיקרי הוא להיות שם כשצריך אותו, לא לצמוח.

בונים את הכרית בחוכמה

הפרשה אוטומטית - קבעו הוראת קבע חודשית מהעו"ש לקרן הכספית, באותו יום שהמשכורת נכנסת. כרית שנבנית "כשיישאר כסף בסוף החודש" כמעט תמיד לא נבנית.

חשבון נפרד - אל תערבבו את כרית הביטחון עם חשבון העו"ש השוטף. כשהיא יושבת באותו מקום שממנו משלמים על הכל, קל מדי "לשאול ממנה" לדברים שהם לא באמת חירום.

מילוי אחרי שימוש - אם שלפתם מהכרית בגלל אירוע אמיתי, ההפרשה האוטומטית לא נעצרת ברגע שהמצב חלף - היא ממשיכה עד שהכרית מלאה שוב.

בדיקה תקופתית - ההוצאות של היום הן לא ההוצאות של בעוד שלוש שנים (שכר דירה עלה, נולד ילד, ההכנסה השתנתה). כדאי לחזור לחישוב פעם בשנה-שנתיים ולעדכן את היעד בהתאם.

שורה תחתונה

כרית ביטחון היא לא כסף ש"מבזבז" תשואה - היא ההשקעה שמגנה על כל ההשקעות האחרות שלכם, כי היא זו שמונעת מכם למכור בדיוק ברגע הגרוע ביותר. בנו אותה קודם, בקרן כספית שנותנת נזילות ותשואה סבירה בלי תנודתיות מיותרת, ורק אחר כך תפנו את שאר הכסף הפנוי להשקעה. כך, כשמשהו רע קורה - וזה קורה למרבה הצער לפעמים - או משהו טוב ויקר קורה בעזרת השם לא תצטרכו לבחור בין לכסות הוצאה לבין לשמור על התיק שלכם.

כרית הביטחון לא נועדה להוצאות שידענו עליהם מראש!! בשביל זה מתכננים את ההוצאה מראש ומפרישים סכום כל חודש כדי לכסות אותו.

האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, מבוסס על דעתי האישית, ואינו מהווה ייעוץ פיננסי או המלצה מותאמת אישית. בדקו את הנתונים והתנאים העדכניים לפני קבלת החלטה.