האויב השקט של החוסך: למה הכסף שלכם שווה פחות מיום ליום
במדריך המקוצר שלנו להשקעות הבטחנו שנחזור אל נושא האינפלציה במאמר נפרד, כדי לא להכביד על היסודות. הגיע הזמן לקיים. אם יש מושג אחד בעולם הפיננסי שמשפיע על כולנו כל יום, אבל רוב האנשים מעדיפים להתעלם ממנו, זוהי האינפלציה.
רוב האנשים בטוחים שאם יש להם 100,000 שקלים בחשבון העו"ש, והמספר הזה לא משתנה על המסך, הכסף שלהם בטוח לחלוטין. אבל מתחת לנייר ולמספרים בדיגיטל, משהו דרמטי מתרחש: יכולת הכסף לקנות דברים במציאות הולכת ומצטמצמת.
מה זו בעצם אינפלציה?
במילים הכי פשוטות: אינפלציה היא עליית מחירים כללית ומתמשכת של מוצרים ושירותים במשק. פירוש הדבר הוא שכוח הקנייה של הכסף נשחק. אותו שטר של 200 שקלים שנמצא בארנק נשאר בדיוק אותו שטר, אבל כמות המצרכים שניתן לקנות איתו בסופר קטנה ככל שהזמן עובר.
תחשבו על זה ככה: אם לפני עשרים שנה הייתם נכנסים לסופר עם 100 שקלים, הייתם יוצאים עם עגלה עמוסה מוצרי יסוד. כיום, אותם 100 שקלים יכסו בקושי שקית קטנה. אני אוהב להמחיש את זה לאנשים גם עם מנות שווארמה אז כל אחד שיחשוב על מה שמעניין אותו. מחיר של קפה, כרטיס לקולנוע, שכר דירה או רכב עולים לאורך השנים. לא בגלל שהמוצרים הפכו לזהב, אלא בגלל שערך המטבע ירד.
100% סיכון במסווה של ביטחון
כשאנשים שומעים "השקעה", האסוציאציה הראשונה של חלקם היא סיכון. הם פוחדים שהבורסה תרד או שהשוק ייכנס למשבר. לכן, הנטייה הטבעית היא להשאיר את הכסף בבנק, במקום שנתפס כחוף מבטחים.
אבל החזקת סכומים גדולים במזומן לאורך שנים היא לא אסטרטגיה ללא סיכון. זו אסטרטגיה עם 100% סיכון להפסד ריאלי מובטח.
כאשר הכסף יושב בחשבון ללא תשואה שמדביקה את עליית המחירים, השחיקה השקטה עובדת שעות נוספות. המספר בבנק אולי נשאר זהה, אבל השווי האמיתי יורד בוודאות מוחלטת מדי שנה. זהו סיכון שקט, כמעט בלתי מורגש בטווח הקצר, אך הרסני בטווח הארוך.
איך מודדים אינפלציה ואיך בנק ישראל מתייחס אליה?
כדי לדעת בכמה המחירים עולים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) עוקבת אחר מדד המחירים לצרכן. המדד מורכב מ"סל מוצרים ושירותים" מייצג של משפחה ישראלית ממוצעת עם דברים כמו מזון, דלק, שכר דירה, הלבשה, בריאות וחינוך. מדי חודש בודקים בכמה עלה או ירד מחיר הסל.
בנק ישראל קובע יעד אינפלציה שנתי רשמי (היסטורית נע בסביבות 1% עד 3% בשנה). הבנק שואף לשמור על אינפלציה נמוכה ויציבה, כי אינפלציה גבוהה מדי פוגעת בכוח הקנייה, בעוד אינפלציה אפסית או שלילית עלולה לשתק את הצמיחה הכלכלית. כלומר, עליית המחירים היא ממש לא בטעות ואין מה לצפות שהיא תיפסק, זה טוב לכלכלה!
כאשר האינפלציה עולה מעל היעד, בנק ישראל נוטה להעלות את הריבית במשק כדי לצנן את הביקוש, ולהיפך. עבורכם כחוסכים, המסקנה פשוטה: המחירים נוטים לעלות לאורך זמן, והשאלה היא האם הכסף שלכם צומח מהר יותר ממה שהמחירים עולים.
תשואה נומינלית מול תשואה ריאלית: המספר שבאמת קובע
כדי להבין אם ההשקעה באמת מרוויחה, חייבים להבדיל בין שני מושגים:
תשואה נומינלית - התשואה שאתם רואים על הנייר בדוח הבנק, לפני שלוקחים בחשבון את עליית המחירים.
תשואה ריאלית - התשואה האמיתית שלכם, כלומר, התשואה הנומינלית בניכוי שיעור האינפלציה.
חישוב פשוט וגס להמחשה: נניח שהשקעתם כסף וקיבלתם תשואה נומינלית של 5% בשנה. אם באותה שנה האינפלציה עמדה על 3%, התשואה הריאלית האמיתית הייתה בסביבות 2% בלבד (5% פחות 3%). זהו קצב הגידול האמיתי של כוח הקנייה שלכם.
עכשיו תחשבו על מקרה נפוץ: הבנק מציע פיקדון בריבית של 1.5% בשנה. אם האינפלציה היא 3%, התשואה הריאלית היא למעשה מינוס 1.5%! הסכום בדף הבנק גדל, אבל בפועל אתם יכולים לקנות פחות מוצרים בתום השנה.
הקשר למס: מס רווחי הון בישראל הוא ריאלי
נקודה חשובה בהקשר זה היא שיטת המיסוי בישראל. מס רווחי הון על ניירות ערך עומד על 25%, אך מדובר במס על הרווח הריאלי בלבד.
רשות המסים מנכה את עליית מדד המחירים לצרכן מתוך הרווח הנומינלי, ורק על היתרה (הרווח הריאלי מעל האינפלציה) משלמים 25% מס. זהו מנגנון מובנה שמונע תשלום מס על רווחים שהם רק פיצוי על עליית המחירים.
סיפור של שתי דרכים: שרון מול רונן
כדי להבין עד כמה האינפלציה משנה את התמונה כשהשנים חולפות, בואו נבחן דוגמה מספרית עם שתי דמויות היפותטיות: שרון ורונן.
שניהם בני 30, ולכל אחד סכום פנוי של 100,000 שקלים שהוא מעוניין לשמור ל-20 שנה, עד גיל 50.
שרון מעדיפה שקט נפשי ומשאירה את 100,000 השקלים בחשבון הבנק (או בפיקדון בריבית אפסית).
רונן מבין את סכנת האינפלציה ומחליט להשקיע את 100,000 השקלים בתיק מדדים מפוזר (כמו S&P 500).
נניח לשם ההמחשה שבמהלך 20 השנים הבאות, האינפלציה הממוצעת תהיה בסביבות 2.5% בשנה, והשקעתו של רונן תניב תשואה נומינלית היסטורית ממוצעת של כ-9% בשנה (תשואה ריאלית ממוצעת של כ-6.3% מעל האינפלציה).
איפה שניהם יעמדו כעבור 20 שנה, בגיל 50?
שרון: בבנק שלה עדיין יופיע המספר 100,000 שקלים. היא לא הפסידה אף שקל על הנייר. אבל בגלל אינפלציה מצטברת של כ-2.5% בשנה לאורך שני עשורים, כוח הקנייה האמיתי של ה-100,000 השקלים הללו ירד לכ-61,000 שקלים בערכי ימינו! שרון הפסידה כמעט 40% מהעושר האמיתי שלה.
רונן: בזכות אפקט הריבית דריבית והתשואה בשוק ההון, הסכום של רונן יצמח נומינלית לכ-560,000 שקלים. כאשר מתאימים את הסכום הזה לאינפלציה (במונחי כוח קנייה של היום), השווי הריאלי של התיק יעמוד על כ-340,000 שקלים!
שימו לב לפער: שרון נשארה עם כוח קנייה בשווי 61,000 שקלים, בעוד רונן אוחז בכוח קנייה ריאלי של כ-340,000 שקלים, פער של יותר מ-270,000 שקלים בכוח קנייה נטו, על אותו סכום התחלתי.
(הערה חשובה: המספרים בדוגמה זו מיועדים להמחשת הקונספט בלבד ומבוססים על הנחות היסטוריות. תשואות העבר אינן מבטיחות תשואה דומה בעתיד, ושיעורי האינפלציה משתנים משנה לשנה).
דגשים פרקטיים להתמודדות עם אינפלציה
אז איך פועלים נכון כנגד האויב השקט? הנה כמה עקרונות יסוד שכדאי לקחת בחשבון:
אסטרטגיה של מזומן בלבד היא תחושת ביטחון מוטעית כי בטווח הארוך מדובר בהפסד ריאלי מובטח של כוח הקנייה. החזקת כל ההון בעו"ש מגינה מפני תנודתיות יומיומית בבורסה, אך מקריבה את עתידכם הכלכלי מול השחיקה האינפלציונית.
השקעה במדדים רחבים מהווה הגנה היסטורית נגד שחיקת הכסף. היסטורית, השקעה במדדי מניות מובילים הוכיחה את עצמה ככלי יעיל להשגת תשואה מעל קצב האינפלציה לאורך עשורים. הסיבה לכך פשוטה: החברות הגדולות מעלות מחירי מוצרים ושירותים יחד עם האינפלציה, מה שמשתקף בגידול ברווחים ובשווי החברות לאורך זמן.
קרן חירום נזילה מול השקעה ארוכת טווח - שמירה על איזון נכון. פירוש הדבר אינו שצריך לזרוק את כל המזומנים לבורסה. כסף שדרוש לטווח הקצר (בשנה-שנתיים הקרובות) או כספי קרן חירום חייבים להישאר בטוחים ונזילים, למשל, בקרן כספית. הסיבה לזה היא שאנחנו לא רוצים תנודתיות בכסף שאנחנו צריכים אותו כאן ועכשיו. לעומת זאת, כסף המיועד לטווח הארוך חייב לעבוד באפיקים שמסוגלים להניב תשואה ריאלית חיובית.
שורה תחתונה
אינפלציה היא גזירת גורל כלכלית בעולם המודרני, אבל השחיקה של הכסף שלכם היא לא גזירת גורל.
הבנת ההבדל בין תשואה נומינלית לתשואה ריאלית היא הצעד הראשון למעבר מחוסך פסיבי למשקיע מודע. השארת הכסף בעו"ש מעניקה אשליה של ביטחון בטווח הקצר, אך גובה מחיר כבד של הפסד כוח קנייה בטווח הארוך. הדרך ההיסטורית היעילה ביותר להגן על החסכונות והעתיד הכלכלי שלכם היא לתת לכסף לעבוד באפיקים יצרניים שנלחמים בשחיקה ומייצרים צמיחה ריאלית אמיתית לאורך שנים.