חיסכון והשקעות לילדים

חיסכון לכל ילד זו רק נקודת הפתיחה

ברגע שנולד ילד בישראל, ביטוח לאומי כבר פותח לו חשבון חיסכון בלי שההורים יצטרכו לעשות כלום. זה נחמד, זה אוטומטי, וזה בהחלט שווה כסף לאורך השנים. הבעיה היא שהרבה הורים עוצרים בדיוק שם - ממלאים טופס אחד פעם בחיים, בוחרים את המסלול "שכולם בוחרים", ושוכחים מהעניין עד שהילד מגיע לגיל 18. וזו בדיוק הטעות: התוכנית הממשלתית היא נקודת פתיחה מצוינת, אבל ההבדל האמיתי בין ילד שמגיע לגיל 18 עם כמה אלפי שקלים לבין ילד שמגיע עם מאות אלפי שקלים כמעט תמיד נמצא במה שההורים עושים מעבר לה.

מה זה בעצם חיסכון לכל ילד

התוכנית, שמופעלת דרך ביטוח לאומי, מפקידה מדי חודש סכום קבוע של 50 שקלים עבור כל ילד עד גיל 18, בלי שום פעולה נדרשת מצד ההורים. הורים יכולים גם לבחור להוסיף הפקדה תואמת, מה שמכפיל את הסכום שנצבר.

ההחלטה המשמעותית ביותר שההורים כן צריכים לקבל היא בחירת המסלול: מסלול בנקאי, שבו הכסף יושב בפיקדון עם ריבית קבועה ובטוחה אבל נמוכה יחסית, או מסלול השקעה, שבו הכסף מנוהל בשוק ההון (תמהיל של מניות ואג"ח) עם תנודתיות גבוהה יותר בטווח הקצר אבל תוחלת תשואה גבוהה יותר בטווח הארוך. בגיל 18 הילד יכול למשוך חלק מהכסף, ואם ממתינים עד גיל 21 בלי למשוך, בדרך כלל מקבלים תנאים משופרים על היתרה שנשארה. שווה לבדוק את התנאים המדויקים לזה מול ביטוח לאומי בסמוך למועד הרלוונטי, כי לפעמים הכללים משתנים.

מסלול בנק מול מסלול השקעה - אותה לוגיקת ריבית דריבית

לאופק של 18 שנה, ולפעמים 21, הלוגיקה זהה בדיוק לזאת שחוזרת בכל מאמר על ריבית דריבית באתר הזה: ככל שהכסף נשאר מושקע זמן רב יותר, כך יש יותר משמעות לתשואה השנתית הממוצעת ופחות לתנודות של שנה בודדת. מסלול בנקאי נותן שקט נפשי, אבל התשואה הריאלית שלו לאורך זמן נוטה להיות נמוכה, ולפעמים בקושי מכסה את האינפלציה. מסלול השקעה חשוף לירידות בדרך, זה בדיוק מה שקורה בשוק ההון, אבל על פני 18 שנה ההיסטוריה מלמדת שהוא נוטה להניב יותר.

בואו נראה את זה במספרים. נניח, רק כדוגמה להמחשה ולא כעובדה על הסכום הנוכחי בפועל, שהמדינה מפקידה 50 ש"ח בחודש מרגע הלידה ועד גיל 18, כלומר 216 הפקדות רצופות:

במסלול בנקאי, בריבית שנתית ממוצעת של כ-3%, הסכום שיצטבר הוא בערך 14,000-14,500 ש"ח.

באותו סכום בדיוק, במסלול השקעה, בתשואה שנתית ממוצעת היסטורית של כ-6% (תמהיל סולידי-בינוני, לא מניות בלבד), הסכום מגיע לבערך 19,000-19,500 ש"ח.

ההבדל, כ-5,000 ש"ח, נוצר אך ורק מבחירת המסלול, בלי שההורים הוציאו שקל נוסף מהכיס. זה בדיוק אותו עיקרון שחוזר בכל מאמר על ריבית דריבית באתר: ההבדל הגדול לא נובע מכמה מפקידים, אלא מאיפה הכסף יושב לאורך הזמן.

מה עם מעבר לתוכנית הממשלתית

התוכנית הממשלתית נהדרת בתור בסיס, אבל היא לא נועדה לממן לבד את כל מה שהורים רוצים לתת לילד - לימודים, חתונה או מקדמה לדירה. הורים שרוצים לחסוך יותר עומדים בפני שתי אפשרויות עיקריות.

האפשרות הראשונה היא לפתוח חשבון השקעות פורמלי על שם הילד, למשל דרך ברוקר או בית השקעות, כחשבון שמנוהל בנאמנות עד הגיעו לבגרות. היתרון: הכסף מיועד וממוסגר, ורואים בבירור כמה נחסך עבור הילד הספציפי הזה. החיסרון: ברגע שהילד הופך בגיר, הכסף הופך להיות שלו לחלוטין, ההורים מאבדים כל שליטה על איך הוא ישתמש בו, גם אם חסכו 15 שנה וייעדו את זה ללימודים והילד מחליט לקנות רכב. (לפעמים יש גם ניואנסים של דיווח מס ורישום על שם קטין שכדאי לברר מול הברוקר או רואה החשבון לפני שפותחים, כי זה משתנה בהתאם למוצר ולגוף המנהל)

האפשרות השנייה היא פשוט לשמור את הכסף בחשבון ההשקעות של ההורים עצמם, ולייעד אותו רעיונית לילד, למשל בגיליון מעקב נפרד או בתיק השקעות נפרד באותו ברוקר. היתרון: שליטה מלאה ללא הגבלת גיל, גמישות אם קורה משהו בלתי צפוי במשפחה, ובלי המורכבות שבפתיחת חשבון על שם קטין. החיסרון: הכסף מתערבב עם שאר הנכסים של ההורים, ובלי משמעת עצמית קל להתפתות "לשאול" ממנו לצורך אחר ולא להחזיר.

אין כאן תשובה אחת נכונה לכולם - זו בעיקר שאלה של כמה משמעת עצמית יש לכם, ולמה בדיוק הכסף מיועד.

שתי משפחות, אותה נקודת פתיחה

רותי וענת ילדו באותו חודש בדיוק, ושתיהן פתחו לילד חשבון חיסכון לכל ילד כברירת מחדל.

רותי לא התעסקה יותר מדי - השאירה את הכסף במסלול הבנקאי הבטוח, ולא הוסיפה כלום מעבר להפקדת המדינה. בגיל 18 של הילד, הסכום שהצטבר בחשבון שלה עומד על כ-14,000-14,500 ש"ח, בדיוק כפי שראינו למעלה.

ענת עשתה שני דברים אחרים. ראשית, היא עברה למסלול ההשקעה בתוכנית הממשלתית עצמה. שנית, היא פתחה במקביל הוראת קבע עצמאית משלה של 300 ש"ח בחודש לקרן מחקה מדד זולה, בחשבון ההשקעות שלה, מיועד רעיונית לילד. בהנחת תשואה שנתית ממוצעת של כ-8% (בקירוב לתשואה ההיסטורית אחרי אינפלציה הממוצעת של מדדי מניות רחבים לאורך זמן, כמובן בלי הבטחה שזה יחזור על עצמו), אחרי 18 שנה ההפקדה העצמאית שלה לבדה מגיעה לכ-144,000 ש"ח, מעבר לכ-19,000 ש"ח שהצטברו במסלול ההשקעה הממשלתי.

סך הכל, הילד של ענת מגיע לגיל 18 עם כ-163,000 ש"ח, לעומת כ-14,000 ש"ח אצל הילד של רותי. ההבדל הזה לא נובע מהתוכנית הממשלתית עצמה, שתי המשפחות היו זכאיות לאותו דבר בדיוק, אלא מבחירת מסלול אחת ומהוראת קבע אחת שענת הפעילה ולא ביטלה במשך 18 שנה רצופות.

טיפים פרקטיים

בחירת מסלול בתוכנית הממשלתית - אם האופק באמת 18 שנה ומעלה, אין הרבה סיבה לוותר על מסלול ההשקעה לטובת מסלול בנקאי, פרט אולי לשנה-שנתיים האחרונות לפני המשיכה המתוכננת.

הוראת קבע נוספת - גם 100-200 ש"ח בחודש שמופרשים אוטומטית, בלי החלטה חוזרת בכל חודש, עדיפים על "אני אעביר משהו כשיהיה לי יותר כסף פנוי", מצב שקורה הרבה פחות ממה שחושבים.

דמי ניהול נמוכים - בין אם זה בתוכנית הממשלתית ובין אם בחשבון עצמאי, קרן מחקה זולה שווה משמעותית יותר על פני 18 שנה מקרן מנוהלת יקרה, מאותה סיבה בדיוק שדמי ניהול פוגעים בכל תיק השקעות אחר.

מבנה החשבון - כדאי לחשוב מראש אם רוצים חשבון פורמלי על שם הילד או תיק נפרד בחשבון שלכם, ולזכור שההחלטה הזו קשה לשינוי אחורה ברגע שהילד גדל.

תזמון המשיכה - כדאי לחשוב מראש מה קורה בגיל 18-21, האם רוצים לעודד את הילד להשאיר את הכסף מושקע עוד כמה שנים, ואיזו שיחה כדאי לקיים איתו על כך מראש, לפני שהכסף נזיל.

התחלה מוקדמת גם בסכום קטן - ההבדל בין להתחיל בלידה לבין להתחיל בגיל חמש נראה אולי זניח בהתחלה, אבל על פני טווח של 18 שנה כל שנת חיסכון נוספת משפיעה דרמטית על התוצאה הסופית, בזכות אותו אפקט ריבית דריבית שראינו בדוגמת רותי וענת.

שורה תחתונה

חיסכון לכל ילד הוא תוספת נחמדה שממש שווה לנצל, אבל הוא לא תחליף לתכנון עצמאי אם אתם רוצים לבנות לילד שלכם משהו משמעותי. הבחירה במסלול ההשקעה על פני המסלול הבנקאי, ועוד יותר מזה, הוספת הפקדה חודשית קבועה משלכם בצד, הן שתי ההחלטות שבאמת קובעות באיזה מצב כלכלי הילד יתחיל את חייו הבוגרים.

האמור אינו ייעוץ פיננסי, ייעוץ מס או ייעוץ פנסיוני, והדוגמאות המספריות הן להמחשה בלבד ואינן תחזית לעתיד. תנאי התוכנית, הסכומים והמסלולים מתעדכנים מעת לעת - בדקו את הנתונים העדכניים באתר ביטוח לאומי ואצל הגוף המנהל לפני קבלת החלטה.